בלוג טיולים והשראה
רוית טל - לנוע
יש רגעים
יש רגעים כאלה – שהם לא מתוכננים, לא עולים כסף, ולא מופיעים בשום מדריך.
רגעים של שיחה שקטה על החוף. של חיבוק באמצע שוק רועש. של מבט בעיניים כשכולם עייפים, אבל פתאום נזכרים למה יצאנו בכלל.
לא צריך מסע של חודשים כדי להרגיש שזה אפשרי.
לפעמים גם בטיול קצר, בין ארוחת בוקר לאוטובוס, נולדת חוויה שמלטפת את הלב ונשארת איתנו הרבה אחרי שהשמש שוקעת.
ואלה הרגעים שאני מחפשת.
ואלה הרגעים שאני רוצה שתפגשו גם אתם –
על הדרך.
געגועים לעיר העתיקה
יש משהו בלצאת ולנדוד, בלבחור לרגע לעזוב את השגרה ולתת ללב להוביל - משהו שמזכיר לנו כמה החיים יכולים להיות פשוטים ויפים.
הפעמים והזמן שבחרנו לשהות בעיר העתיקה של צ'יאנג מאי נתנו לפעימות העיר דופק חזק.
לצעוד בין סמטאות עתיקות, מקדשים שקטים שמבצבצים פתאום בין הבתים, צבעים, ריחות, קולות -שעם הזמן הפכו לבית. וכל אחד מהם נצרב בלב.
הקסם של העיר הזו חזק. אני מתגעגעת אליה הרבה. וככה, גם כשאנחנו בארץ רחוקה, מתחשק לי פתאום לצאת לסיבוב בעיר העתיקה.
אני שמחה שגם הילדים, בעיניים הסקרניות והפתוחות שלהם, למדו משהו עמוק על כבוד. כבוד למי שחי אחרת, מאמין אחרת, לבוש אחרת.
כשהם חלצו נעליים בכניסה למקדש, הקשיבו לסיפור על בודהה, או ראו נזיר יושב בדממה באמצע הרחוב — הם ראו עולם אחר. עולם שלא חייבים להבין עד הסוף כדי לכבד.
הטיול הזה הפך לשיעור חי על סבלנות, סובלנות, ועל האפשרות להתרגש מדברים פשוטים: גונג מצלצל, קטורת שנדלקת, חיוך של זר.
ואולי זו באמת המתנה הכי גדולה במסע - לא רק לגלות מקומות חדשים, אלא לגלות את עצמנו ואת האנשים שאנחנו מגדלים, דרך העיניים הפתוחות שלהם.
ולהרגיש, אפילו לרגע, שיש מקום רחוק שהפך לנו לבית - בית מלא בקסם, שמתגעגעים אליו בלב שלם.
לראות גם את מה שפחות נעים לפגוש
יש רגעים במסע שאי אפשר לשים עליהם אצבע
הם לא מתוכננים, לא מופיעים ברשימה של "מה חובה לראות", אבל הם נשארים הכי חזק בזיכרון. אולי כי הם פשוט אמיתיים.
והם קורים לפעמים דווקא כשמסתכלים על מה שפחות נעים לפגוש.
כמו לעבור באזורים פחות מתויירים ולראות עוני מקרוב.
כמו הביקור בשבט ארוכות הצוואר – שריגש, בלבל, והציף גם שאלות על מסורת, תיירות, וניצול.
ואולי הרגעים האלו הם דווקא מתנות במסע.
כי הם מפגישים אותנו – ואת הילדים שלנו – עם מציאות קצת אחרת.
מלמדים אותם שיש יופי גדול, אבל גם כאב. שיש תרבויות שונות, אמונות שונות, ולא תמיד תשובה אחת ברורה.
המסע הפך להזדמנות לשיחות – על תרבויות ועל כבוד, על זהות ועל מורכבות.
על איך אנחנו יכולים להביט בעולם בעיניים פתוחות ובלב רגיש.
אני לא מחפשת לחשוף את הילדים לכאב – אבל אני כן מאמינה בלתת להם כלים לראות את העולם באמת. לא רק דרך גלויות.
ולהערחך
